טסט ראשון במנוע

הצבתי במנוע את כל המודלים שמידלתי עד עכשיו ואפשר להסתובב בבית. 

עכשיו אני אתחיל לסדר טקסטורה ותאורה.

וחייבת למצוא דרך לסדר את ההליכה שתהיה יותר טובה...

האם הצלחתי להעביר את ההרגשה של כמה צפוף וקטן הבית הזה היה?

אני בהחלט מקווה ככה.

זכרון וריח של בית

לאחרונה אני מתעסקת בפרוייקט בשאלת הבית והזכרון.

הבית של סבא שלי הפך להיות חלק ממנו, חלק מהאישיות שלו. הוא לא הרבה לצאת ולהסתובב, הוא אהב את הבית שלו ואת החיים שלו בו.

בנסיון למדל את הבית עולה עולה שאלת הזכרון, יש המון בבית ,חלק גדול מהחפצים נועדו לשמר את הזכרון של סבתא שלי, אבל במרחק של 15 שנה ומעט מאוד תמונות שיש לי מהבית עולה שאלת הזכרון שלי. כמה אני יכולה להתמודד עם הזכרון של הבית הזה. אני מאמצת את כל מה שאני יכולה מול התמונות האלה בנסיון לזכור, להעביר את הרוח והחיים שהיו בבית הזה. מנסה לסובב חפצים בדמיון ולחקור איך הם היו בנויים. חלק מהחפצים הם חפצים שעברו אלינו הביתה והפכו להיות חלק מהבית שלנו, ובנסיון למדל אותם הייתי צריכה לאמץ את הזכרון שלי (למרות שהם הפכו להיות חלק מהילדות שלי ולא רק של אבא שלי).

בית זה חיים, כל חפץ קטן מעיד על מי שגר שם, על הבחירה שהוא עשה דווקא בקנקן תה הזה ולא אחר.

חלק מהדברים אני לעולם לא אזכור, וזה מתסכל אותי מאוד. ישנה ספריה ענקית בחדר שהיה החדר של אבא שלי שאני זוכרת רק את העומס, לא את הפרטים, והפרטים חשובים לי ,אבל אין לי דרך לדעת.

מהנסיון להיאחז בזכרון הלכתי לראות את הבית, הבית כבר לא בית של סבא שלי ומסתבר שהוא כבר עבר עוד יד. האנשים שאבא שלי ודוד שלי מכרו להם את הבית, מכרו אותו. כשדיברתיח עם "הבעלים החדשים" שאלתי אותו אם הוא קנה בית באלוני אבא. הוא ענה לי קניתי שטח באלוני אבא, שאלתי שוב אם הוא לא קנה בית, אז הוא אמר -קניתי שטח יש שם בית, אבל זה לא באמת בית. סיפרתי לו שזה היה הבית של סבא שלי והייתי רוצה לבוא לראות, אז הוא אמר לי שאין בעיה עוד שבועיים הוא הורס אותו ואני יכולה לבוא לראות את הבית החדש. נסיתי בכל כוחי להסביר שהבית החדש הוא לא הבית של סבא . הוא אמר שאין לו בעיה רק שאקח בחשבון שאם זה בית שחושב לי אז הוא רוצה להכין אותי לעובדה שהבית נמצא במצב רע, רע מאוד. סיכמנו שהוא משאיר לי את המפתח בכניסה ואני אבוא לראות לצלם ואנעל.

לקחתי את אבא למסע - אבא שלי עד היום עובר באלוני אבא להסתכל על הבית-הבית הזה חלק ממנו, יש לו שורשים שם שתמיד יהיו( גם כשלא יהיה בית) -הוא בן אדם חר כשהוא מגיע לאלוני אבא-כמו צמח שהחזירו אותו לסביבה הטבעית שלו - אז הוא יכול לפרוח טוב יותר.

הגענו לכניסה, ולא היה מפתח, ורגע לפני שהאכזבה הגיעה , מצאנו את המפתח בדלת של הכניסה האחורית- וחשבתי על זה הרבה, גילגולו של בית-לנו מאוד ברור איפה הכניסה של הבית-זה טבעי לנו, אבל יש אנשים שלא יודעים מהי הכניסה שלנו ומבחינתם הכניסה של הבית היא אחרת לגמרי. אני והבעלים סיכמנו שהוא משאיר לי את המפתח בכניסה של הבית, אבל לכל אחד מאיתנו היתה תפיסה שונה של הכניסה לבית(שלי היא הנכונה :) -לי יש שורשים שם- אני יודעת :) ).

נכנסנו לבית - שהיה מוזנח מאוד, ושאלות הזכרון שלי שחשבתי שאפתור שם רק נפערו. הבית היה מוזנח מאוד -ברמה שאף פעם לא חשבתי שיגיע למצב כזה. האח שרציתי לזכור לא היתה שם, המעקות שהיו של סבתא שלי שרציתי לדעת בהם עוד פעם נעקרו מהקיר, החלון שלא זכרתי איך הידית שלו נפתחת- כבר לא נפתח, והארונות מטבח שאני מנסה לזכור כמה גבוהים הם- פורקו לחתיכות ועכשיו יש מדף.

זו היתה חוויה טובה ולא טובה יחד. השאלות שלי נשארו עומדות בעינן, אבל נתתי לאבא את ההזדמנות לראות ולהיכנס עוד פעם אחת לבית שלו.

פינת האוכל והמטבח של סבא

אחרי אותה שבת חזרתי לתמונות,לנסות  ולנתח איך הדברים נראיים. ומצאתי תמונה של הסלון של סבא שלי ובה היו מונחים הכסאות של הפינת אוכל, והתרכזתי מאוד בנסיון להבין איך הכסא בנוי, ולאט לאט הצלחתי להכינס לבית של סבא ולרגע קטנטן הצלחתי להריח את הבית של סבא. אני לא לעולם לא אצליח להעביר את הריח של בית, אבל לבית הזה היה ריח של סבא, או שלסבא היה ריח של בית- אבל זה היה רק שלו. והרגע הקטנטן הזה שבו הזכרון שלי התעורר מלפני 20 שעה אם לא יותר ולהגיש איך זה להיות לרגע אחד בבית של סבא עם הריח, שבו יש את הידיעה שסבא נמצא ויש חיים בבית הזה והם חיים טובים ומלאים וקשים ומספקים ועצובים ושמחים וחידתיים. הרגע הזה היה רגע נהדר!

הסלון של סבא

עוד קצת סקיצות

קצת קונספט ארט

אז התחלתי לעשות קצת קונספט ארט לפרוייקט.

סקיצה בפוטושופ

מידול התחלתי ובדיקת תאורה ואווירה ב Cinema 4D

אני אחת , סבא אחד ופרויקט גמר

לפני 15 שנה סבא שלי נפטר. הוא היה סבא מצד אבא. הוא היה כל הענף המשפחתי מצד אבא. לאבא יש משפחה קטנה מאוד. הוא, אח שלו סבא וסבתא. סבתא נפטרה כשהייתי קטנה, אני מניחה שבערך בגיל 4. לא זוכרת הרבה ממנה, רק זכרון אחד שמורכב מחוויה רגשית ותמונה שאני זוכרת שאני זוכרת. סבא היה המשפחה של אבא. הוא גר באלוני אבא לבד, בבית קטן נורא, בעצמאות מוחלטת ובחיי כפר. הוא היה איש חכם מאוד, מלומד, אהב לקרוא, לשמוע מוסיקה קלאסית, לשתות תה ארל גריי מחליטות ודג מלוח. זה היה הדבר שהוא הכי אהב בעולם-דג מלוח.
סבא שלי היה איש קשה, עקשן, גאוותן, תרבותי,  עצמאי, בעל אופי חזק, רציני, סגור ונוקשה, שלא מראה חיבה, אהבה או חולשה.

עם כל זאת הוא היה הסבא שלי. הוא נפטר אחרי 4 חודשים שבהם ניסה להשתקם מתאונת דרכים, הוא חצה את הכביש בחיפה ואוטובוס נכנס בו. בארבעת החודשים האלה- האיש הכל כך חזק שהכרתי הלך ונחלש , לא משנה כמה ניסיתי לשכנע אותו שהוא יכול לצאת מזה- כי הוא חזק, לא הצלחתי. סבא התעייף ורצה למות ואני רציתי להחזיק בו חזק חזק וחשבתי שזה מספיק.
היתה הלוויה, ושמעתי סיפורים, ופגשתי אנשים מהמושב, חברים, שברירי משפחה, אנשים שלא ידעתי וחלקי סיפורים שלא הכרתי.
אחרי חודש היה צריך לפנות את הבית של סבא. זה היה ברור שאבא יקח על עצמו את המשימה, ואני התעקשתי לבוא.

נסענו אני ואבא. פעם ראשונה שאני ואבא נוסעים לבד לאיזשהו מקום. פעם ראשונה שנכנסים לבית הזה וסבא לא מחכה בכניסה. הבית ריק, הנשמה שהיחידה שהיתה בו והפכה את אוסף הלבנים והטיח הזה לבית נפרדה ממנו, והשקט השקט  של בית עזוב. זו היתה חוויה רגשית מסוג שלא הכרתי והתעקשתי לבוא למרות שידעתי שיהיה קשה. יהיה קשה כי זה רק אני ואבא, ואבא לא רחוק מסבא- העתק די טוב שלו- גם במראה וגם באופי. המטרה של היום היתה ברורה, אבא צריך לרוקן את הבית של סבא, אני מצידי באתי כדי לאסוף זכרונות, לדאוג שהחפצים שהם סבא שלי ישארו אצלי.

קצה הקרחון שהוא סבא שלי התגלה קצת בהלוויה, יצא לי לשמוע חצאי סיפורים לא ברורים על סבא שלי שהיו שונים מאוד מהאיש הקשה הזה שהיה לי קשר עמוק איתו-יותר ממה שהוא ידע אי פעם.
התחלנו לאסוף את הדברים של סבא, ומשם דרך כל הדברים שסבא השאיר  נחשף עוד מידע ועוד מידע על סבא. יש פריצות מסויימת בלהיכנס לבית של מישהו שנפטר- זה כמו בשיר של דני רובס: "פתאום כל מה שהיה סגור במכתבינו מוטל בין אנשים שרים." פתאום כל החפצים של סבא כל מה שהוא שמר ולא ידענו היה חשוף בפנינו. 

הרבה דברים גיליתי על סבא שלי ביום ההוא, דרך החפצים שהוא השאיר מאחור.
אחד הדברים המשמעותיים היה עד כמה סבתא שלי היתה נוכחת בחיים שלו. הרבה שנים אחרי שסבתא שלי נפטרה, היא עדיין היתה נוכחת בבית. זו  היה יום של גילוי, גילוי של סבא והחלקים שלא הכרתי והסבתא שנפטרה.

השנה הפרוייקט הגדול שלי יוצא לדרך, כשחשבתי על הפרוייקט שאמור להיות הפרוייקט הכי חשוב שלי-ניסיתי להתרחק מהמקום האישי הזה, אבל לחיים יש כוח משלהם, והם משכו אותי לכיוון אחר ממה שהתחלתי איתו. הייתי צריכה למצוא רעיון לפרוייקט גמר-כשישבתי עם אורן וחשבנו מה מייצג אותי ואת מי שאני והעולם שלי, נזכרתי בחוויה הזו-גם המוות של סבא וגם היום הזה שאספנו את הדברים מהבית הם עוד אבני דרך שהופכים אותי היום למי שאני- ומה יותר טוב מאשר להציג את היצירה החשובה שלי דרך חוויה כזו.
אז החלטתי שזה יהיה פרוייקט הגמר.
הפרוייקט מתעסק בחוויה שלי באותו היום, הוא פרוייקט בתלת מימד בו אני מייצרת את הסביבה של הבית של סבא כמו שחוויתי אותה. זה פרוייקט על מסע שמספר על חייו של בן אדם דרך חקירה של החפצים שהוא השאיר מאחוריו. הצופה/שחקן יכול להסתובב בבית ולחוות את החוויות שלי שיהיו מלוות גם בקטעי קריינות אישיים. 
והבלוג הוא מעין יומן מסע מסוג אחר-מסע של היצירה שלי.  יומן בו אתעד את תהליך הפרוייקט ואת ההתקדמות שלו.